פורום פרוייקט השו"ת

חפץ ה' מסכת שבת דף קלט עמוד ב
ונראה פרושא דסוגיא הכי הוה והו' דסוב' הש"ס דבהיכ' דאיכא קצת עכיר' אפי' במשמרת שרי ומתני' דאסרה משמרת ודוקא בסודר בדאיכא שמרים ברוב בני אדם אינם שותים אותם אלא על ידי הדחק לזה החמירו לשנות בסודרין מה שא"כ בכל שהוא עכירות לא מחמרינן לשנות ושרי במשמרת כהא דרש"בג דטורף וכו' הגם דאית בה שמרים והנה איפשר דידע הש"ס דההיא בין הגתות וסבר ומינה אמרינן דלא לאסור כל מציאות שמרים דמשתי הכי ואין בני אדם קפדי לסננן ושרי גם במשמרת ומתני' דדיקא סוברים היינו בהיכא דאין רוב בני אדם שותין אותו הכי וקפדי לסננו לזה דוקא על ידי שנוי דסודר הוא דשרי. ולעולם לא דמי לשמרים דלעיל דהוי פסולת גמור דחייב ואסיר בכל גוונא ולזה שפיר קא פריך מדרש"בג אדזעירא ולא מרש"בג אמתניתין דרש"בג קא אמר בבין הגיתות ומשתי הכי לכל. ומתני' לא משתי הכי לכל אלא אדזעירי דדייק דוקא צלולין משמע דאין שום גדר להתיר במשמרת. אלה צלילין דוקא ואפי' עכורין קצת דמשתו להו הכי אסור והאמר רבש"בג וכו' ומשני תרגמה רב זעירי בין הגתות שאני פי' לא תגמור מינה דשאני בין הגתות דכל העולם שתו ליהו הכי והוי כצלול גמור ושמריו לא מיקרו שמרים כלל מה שא"כ בשאר יין אע"פי דמשתי הכי בההוא עכירות פורתא עכ"ז אסיר במשמרת ודוקא בסודרין כדאיתא במתני' והשתא לא מחדש זעירי בדבריו אלא מלת שאני דהוה ס"ד לדמות' לבין הגיתות מתרגם זעירי שאני ולעולם בין הגיתות ידע לה מעיקרא. ובאמת כפי זה צריך לומר כגיר' הש"ס שלפנינו בין הגיתות שאני ולא בין הגיתות שנו ולאותה גירסא נראה ליישב בדרך אחר והוא דהש"ס סובר דתנא דמתני' דקתני בסודרין לאו דוקא סודרין וה"ה משמרת והוה ס"ד דבעכורין נמי קתני וכמו שגילה רבש"בג בברייתא דטורף וכו' ונקט תנא סודרין אפשר שנתכוון לאשמעינן חידוש כמו שכתוב בטור בדין המסנן מים בסודרין שיש בו משום ליבון משא"כ במשמרת אעפ"י שהיא של פשתן שרי משום דדרכה בכך וכתב עוד דדוקא מים אבל יין ושאר משקין שרי ולית בהו משום כיבס א"כ הכא הוא הדין נמי דאשמועינן חידוש בסודרין לא מבעיא במשמרת שדרכה בכך ואין בה משום כיבוס דזה אפילו במים אלא אפילו בסודר דיש בו משום כיבס ביין שרי לסנן וזהו מסננין בסודרין ואשמועינן תנא מה דנחית הטור לאשמועינן. זהו העולה במצודתינו בפירוש הסוגיא הזו. וראיתי לרמב"ם ז"ל שפירש דרך אחרת ופסק דאסור לסנן במשמרת אפילו יין צלול והוא הפך פשטא דסוגיין לחלוטין דכפי דברי הש"ס אפי' במשמרת שרי. וכתבו הלחם משנה והבית יוסף שהכריחתו קושיתיינו עצמה שכתבתי בסמוך והוכרח לומר דמשמרת דקאמר זעירי ורשב"ג היינו סודר דקתני במתניתא וסמכו שלא לפרש בהדיא סודר אמתני' דקתני סודרין מסתמא אינהו נמי בסודרין קא אמרי ודברי הב"ח הכא שכתב דטעמו של רמב"ם ז"ל הוא דפסק כסתם משנה נראה מדבריו כי רבש"בג פליג אמתני' וקתני במשמרת ופסק רמב"ם ז"ל דלא כרש"בג כמעט לא ירדתי לסו' דעתו של הרב ז"ל ודברי הלחם משנ' בידינו עיקר. ואני אומר דרמב"ם ז"ל טעמו שלא פירוש כשני פירושים שכתבתי ולא בחר בשום אחד מהם ובחר לו לאו דוקא הוא משום דהוי גריס בש"ס בין הגיתות שנו ורחוק הרבה לחלק בין עכור לעכור דמשתתי ושינוייא תניינא לא ס"ל כלל משום דהוא ז"ל פסק דאפי' מים צלולים שרי. דסובר דאין בו משום מכבס ומלבן כלל הפך דברי הטור ז"ל שכתבתי ואינו סובר דשרייתו זה הוא ליבונו וכן כתב בהדיא הוא ז"ל ולזה הוכרח מכח הקושיא דלא אשכח לשנות מידי ופסק דשרי דוקא בסודרין וסמכו אמתניתין. ודוק ונכון:

[לא דקדקתי לסמן הכל]
האם רצוי לדווח על שגיאה במקרים כגון אלו - שהגרשיים לסימון הר"ת אינם קודם האות האחרונה, ושהשגיאת כתיב לכאורה נמצאת במקור ואולי זה סגנון כתיבה?

בספר "ביאור חדש מספיק" על הרמב"ם מציין בד"כ להלכה אחרת בכתיב בהיל' (למעלה מ-3000) אך לעתים משתמש בכתיב הרגיל בהל' (פחות מ-600), אולי המקובל אצלנו נחשב כטה"ד בספר זה

פרי האדמה הלכות אישות פרק יב הלכה יד
[יד - ט"ו] כשם [שאדם] שחייב במזונות אשתו כך חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש [שנים] מכאן ואילך מאכילן וכו' ואם לא רצה גוערים בו ומכריזין כו'. במה דברים אמורים באיש שאינו אמוד וכו' אבל אם (הוא) [היה] אמוד וכו' הראוי ליתן [ממנו] צדקה וכו' מוציאין ממנו ב"כ כו'. כתב ה"ה אבל אם הוא אמוד כו' לא יהיה אלא אחר כי הא דרבא כו' דאיתא בש"ס באושא התקינו שיהיה אדם זן בניו ובנותיו כשהם קטנים ואבעיא אי הלכתא כוותיה או לית הלכתא כותיה תא שמע כי הוו אתו לקמי דרב חסדא א"ל כפו ליה באסיטה וליקום ולימא בציבורא עורבא בעי בני כו' ולא אמרן אלא בדלא אמיד אבל אי אמיד כפינן ליה בע"כ כי הא דרבא כפייה לרב נתן ואפיק מיניה ת' זוזי לצדקה וכתבו התוס' ז"ל אכפייה רבא ואם תאמר היאך כפה אותו בשביל צדקה והא כתיב מתן שכרה דכתיב למען יברכך כו' ואמרינן כו' כל מצוה שמתן שכרה בצידה אין בית דין מוזהרין עליה ותי' וי"ל דאכפייה בדברים אי נמי קצבו ביניהם בני העיר לתת כך וכך לחדש הילכך אכפייה כדאמרינן בפ"ק דב"ב דרשאים בני העיר ועוד דבצדקה איכא תרי לאוי לאו דלא תאמץ ולאו דלא תקפוץ והקשה הר"ן ז"ל דלמאי דתי' התוספות דמאי דאכפייה רבא היינו בדברים וז"ל ולא ידעתי מהו דהא גבי בנים אפילו בדלא אמיד כופין בדברים וכיון דאמר אבל באמיד כפינן ליה בע"כ משמע כפיה ממש ולזה תירץ הרב ח"ה דבלא אמיד אינו נקרא כפיה בדברים אלא אמירה בעלמא עורבא כו' אבל כפיה דדברים בדאמיד היינו שא"ל שעובר על מ"ע דצדקה דכי הא ודאי כפייה רבא לרב נתן ולא שהלקה אותו וזאת הקושיא של הר"ן הקשה אותה הרב בעל רצוף אהבה ז"ל והק' עוד למה שאמרו דהכא גבי רבא היא שהיה בקיצות' דמתא גם כן היכי מייתי ראיה דכופין לזון את בניו דאמיד שאני התם גבי רבא שהיה בקיצותא דמתא ותי' דהדמיון דמדמה להו דרבא והראיה דמייתי מינה הוא דלא סלקא דעתך לומר דמאי דכופין היינו בדברים דהא רבא בגופו ממש אכפייה אבל איכא הפרש בין בניו ובנותיו לאחר דעלמא דבעלמא צריך דאיכא קיצותא דמתא כו' אלא הראיה היא לומר דמה התם גבי צדקה בקיצותא הויא כפיה בגופו הוא הדין נמי גבי בניו ובנותיו דהויא בגופו י"עש באורך והרב הנז' בגופי הלכות שלו הקשה דמאי מקשו התוס' דאיך כפייה כו' שאני צדקה דכתיב ועשית וגרסינן בפ"ק דר"ה מוצא שפתיך תשמור ועשית אזהרה לבית דין שיעשוך כאשר נדרת זו נדר כו' בפיך זו צדקה והקשה הש"ס ועשית אזהרה כו' למ"ל מיקריב אותו נפקא דתניא יקריב מלמד שכופין אותו יכול בע"כ תלמוד לומ' לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני י"עש ואם כן כיון דהאי ועשית אזהרה כו' אכלהו קאי וגם לבפיך זו צדקה ולכך כופין ותי' הרב ז"ל דס"ל לתוס' דועשית לא קאי אבפיך אלא אנדרים ונדבות מדחזינן דפריך מהכא נפקא מיקריב אותו נפקא ומדפריך הכי שמע מינה דועשית לא קאי אצדקה דאל"כ מאי פריך מיקריב אותו נפקא ואימ' דאיצטרי' לבפיך זו צדקה וכתב הרב ז"ל בעצמו דלאו תירוצא הוא דבכמה דוכתי אשכחן דפריך ליכתביה בדוכתיה והיינו דפריך מהכא נפקא מהתם נפקא ואם תאמר דאצטריך לבפיך דהיינו משום צדקה דוקא ליכתביה בדוכתיה גבי צדקה והר"ב שנות חיים הק' בש"ס דנימא דאתא ועשית לכפיית צדקה ותי' מ"ש הרב בכאן דאם איתא דאתא לצדקה הי"ל לכותבו בדוכתיה גבי צדקה י"עש ועל קושית התוס' תי' הרב גופי הלכות דהתם מיירי בנדר צדקה בפיו דדמי לנדרים ונדבות ולכך כופין אבל מי שלא נדר מפיו מנא לן דכופין כיון שאין בית דין מוזהרים עליו עוד הקשה בדברי התוס' דכתבו דמאי דכפינן בצדקה היינו משום דאיכא לאו כו' אם כן מאי פריך הש"ס התם ועשית למ"ל מויקריב אותו נפקא לפרוך מדידיה דכיון דאמרינן תשמור זו מצות ל"ת אם כן כיון דאיכא לאו פשיטא ודאי דכופין ואין לתרץ דהכא גבי צדקה שאני דאיכא תרי לאוי הא ליתא דהא שילוח הקן יוכיח דאיכא חד לאו ואפי' הכי מכין מכת מרדות אם לא שלח ועוד דבפ"ב שם מדבר בצדקה והתם לא דייקו התוס' אלא משום דאיכא חד לאו ולעניות דעתי נל"ל דאי הוה מקשה הש"ס משום דאיכא לאו א"כ למאי אצטריך ועשית לא הוה קשה מידי דהוה אמינא דאע"ג דכתיב לאו כיון דכתיב לרצונו לא כפינן לכך אצטריך ועשית אבל מיקריב מותיב שפיר וכמ"ש התוס' בר"ה דמאי דאצטרי' יקריב היינו משום דכתיב לרצונו אבל אם לא היה כתוב לרצונו אפי' לא היה הטעם דלאו כתיבי אלא משום מצות עשה סתם כופין וכמ"ש התוס' י"עש ועם מ"ש דהתם איירי בנודר בפיו היה נ"ל לתרץ קושית הר"ן ז"ל שהק' על הב"הג וזה לשונו כו' הר"שבא דפי' היכא דאמיד דאמרינן דכופין לא נחתינן והיכא דליתיה נמי דלא אפשר לכפות לא זנין כו' וכתב הר"ן ותמה אני היאך כתב דבאיתיה לא נחתינן והא בנשטתה כו' ולע"ד נל"ל דהתם דנשתטה ודאי כיון דיצא שלא לדעת אפי' בדלא אמיד כיון דאמרינן דניח' ליה אבל הכא לא וכמ"ש הוא בעצמו כאן דהיינו דוקא באמיד ובנשטתה כתב אפי' בדלא אמיד גם מ"ש לו עוד דאיך כתב בכתב דהא נודר שעברו כו' לא כופין כו' נראה לעניו' דעתי דס"ל כסברת התוס' דמאי דאמרינן כופין היינו בדברים וכמ"ש הח"ה דהיינו דאמרינן ליה שעבר על מצות לא תעש' אם כן גם התם דאמרינן כופין הוי בדברים קשים זה נר' לי ברור בדברי הה"ג ובזה יתורץ מ"ש הלחם משנה ז"ל על המגיד דכתב ורבינו כו' וכן צ"ל לדעת רב האיי אבל דלעת הר"מבם צ"ל דיורדין כו' ולכן כתב הרב המגיד ורבי' הזכיר דעתו בהלכות מעשה הקרבנות י"עש ועיין מהר"שדם א"ה סי' קס"ו שכתב לסברת ר' האיי גאון דבש"ס לא איירי ועשית אלא לקרבנות לחוד כו' ומ"ש בפיך זו צדקה דנראה היינו בנודר צדקה לחיובי בבל תאחר בשעבר ג' רגלים ושעבר בעשה לאלתר אם איכא עניים אבל צדקה סתם בודאי דאין כופין י"עש באורך ועיין מ"ש בספר תומת ישרים בסימן נ"ח י"עש ודוק עיין מ"ש במסכת מכות דף מ"ט עמוד ב' בחידושי י"עש:

אלו אינן טעויות. כך מופיע בספר המקורי, והמדיניות של פרויקט השו"ת היא להעתיק את המלה עם הגרשיים במקום הלא נכון.
אתה יכול לבקש מהמערכת לשנות את המדיניות הזאת, בטענה שהוא מפריע לחיפושים (למשל: אם אחפש מהרשד"ם, לא אקבל את המקומות שכתוב מהרש"דם), ואני אצטרף לבקשתך.