שו"ת הר צבי

[מוטי ק]

הספר הר צבי בנוי כך: כותרות, דברי המחבר הרב פרנק, הערות מנכדו הרב יוסף כהן.
במאגר הכניסו את הכל ברצף אחד, כך שקשה להבחין היכן הכותרת, מה כתב הרב, ומה כתב נכדו.
שלא נדבר על כך שבביוגרפיה לא נזכר שיש בספר הערות מהנכד, והקורא התם יכול בטעות לצטט בשם הר צבי דברים שכתב הנכד (כבודו במקומו מונח).
ראוי לסדר את הדברים בצורה נאותה, ולהוריד את ההערות לחלון נוסף.
[אגב: גם בשאר הספרים ראוי להשקיע יותר בסידורם וחילוקם לפסקאות, וזה דרוש במידה מרובה אף יותר מהוספת ספרים חדשים].

לדוגמא אביא כאן סימן אחד:
שו"ת הר צבי ט"ל הרים - בונה סימן ב
נשאלתי מבעל הבית שנודע לו בשבת כי בעל המלאכה שכח להשלים כסוי גגו ונשאר אחד מהרעפים למעלה על הגג והוא מפחד מהגשמים שלא יזיקו להבית, אי שרי ליה לטלטל ולהחזיר את הרעף החסר למקומו.
והשבתי לו שזה אסור דהוי בכלל בונה. וחזר ושאלני אי מותר לכסות במפה של ניילון, אמרתי לו שזה שרי שהרי לא מבטל את המפה לגג [size=50][size=85]+עיין תוס' שבת דף מד ע"ב ד"ה ואין מצלת שכתבו שם: כדאמר בפרק בתרא (דף קכד) בימי אבא שאול בן בטנית פקקו את המאור בטפיח והתם לא בטלוהו שאם בטלוהו בשבת היה חייב משום בונה דהא מוסיפים על הבנין וכו' ויעויין עוד בדף קכו ע"א תוס' ד"ה והמונח כאן וכאן אסור שכתבו שם: פרש"י כשתקעו בשבת בונה ואיסורא דאורייתא איכא ואינו משמע שיהא בו איסורא דאורייתא כיון שאינו מבטלו שם, ובדברי התוס' הי' קשה לי דאם צריך שיהא מבטלם א"כ קשה מבנין לשעה דלא מבטל דהרי דעתו לפרקו ומ"מ יש מ"ד בירושלמי שהוא חייב, והראני ידידי הגר"א פריסמן שעמד בזה הגאון מטאווריג ותירץ שיש הבדל בזה בין בנין חדש לבנין מוסיף על הבנין ומדברי מרן אח"כ שכתב ויש לעיין אם זה בכלל תוספת אהל עראי מבואר שנקט שבנ"ד הוי בכלל מוסף על הבנין שצריך ביטול. ולכן כתב מרן דשרי שהרי לא מבטל את המפה לגג.+[/size][/size] ולא חשיב בונה דהוי בנין עראי לזמן קצר, ויש לעיין אם זה בכלל תוספת אהל ארעי. +בשבת קכה וקלז הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחילה ביום טוב לא נחלקו אלא להוסיף שר"א אוסר וחכמים מתירים ושו"ע סימן שיג סעיף א' פסק כחכמים, והגדר של תוספת הוא שהאהל כבר עשוי ויש חלל באהל והוא מכסה החלל וכמבואר שם במ"ב ס"ק א ובנ"ד בודאי אינו אלא הוספה, והגדר של עראי מבואר ברש"י עירובין דף מד ע"א ד"ה ואם לא שעשוי לכתחילה לסגור ולפתוח שכתב שם וז"ל: ואעפ"י שעראי הוא שהרי יחזור ויפתחנו, ויעויין במג"א סימן שטו ס"ק ז' כתב בשם הרא"ש בעירובין שבפקק החלון אם אינו עשוי לפתוח אלא לעתים רחוקות הוי כאהל קבע. הנה כי כן שגדר של תוספת אהל ארעי היינו שהיא עשויה בתחלה לסגור ולפתוח וכעין שמצינו בפתיחתנו. וע"ז כוונת רבינו שבנ"ד יש לעיין אי הוי בכלל ארעי משום שסתימת החלל שבגג אינו עשוי להכניס ולהוציא, אלא שהניחו לשעה. ולמעשה התיר מרן מהטעם שכתב בתשובה משום שלא מבטל את המפה ובהוספה על הבנין אין אסור אא"כ מבטלו וכנ"ל בציון /אחד/.+ אי עראי קאי על כל הגג, או על התוס' לבד שהיא עראי +בשבת קלז ע"ב חכמים סוברים שפוקקין פקק החלון, דאעפ"י שאין עושין אהל עראי בתחלה מ"מ מוסיפין ופרש"י שפקק זה אינו אלא תוספת עראי על האהל, ומשמע שגם תוספת עראי על אהל קבוע מותר, וכן משמע בשו"ע סימן שיג א', ו - שטו סעיף א' ובמג"א שם.
אולם בחיי אדם כלל לט סעיף ה' משמע שדעתו שאסור להוסיף על קבוע תוספת עראי שכתב שם וז"ל: כשם שאסור לעשות בנין עראי כך אסור להוסיף על בנין קבוע תוספת עראי ולכן החדרים שאין תשמישן תדיר כמו שיש בכפרים וקושר בה דלת וכשהוא יוצא שומטה ומשליכה לארץ ונשאר כך פתוח ימים הרבה ולפעמים כשנועל נשאר כך נעול כמה ימים וא"כ כשנועל בו בשבת דומה קצת שמוסיף על הבנין וכו'. ויעויין במנחת שבת סימן פ ס"ק רט שכתב: אפילו תוס' עראי ולכן וכו' ותיבת לכן קאי על דין דבסעיף סח דמשום דאסור להוסיף אפילו תוספת עראי לכן אין לה היכר ציר אסור לנעול בה בשבת אם אינו עשוי להפתח אלא בעתים רחוקים וכו' כך הוא בפירוש דברי בעל קצשו"ע אבל המעיין בשו"ע הרב סימן שיג בסוף סעיף א' ובסוף סעיף ח' משמע דעיקר טעם האיסור בזה הוא מטעם דזה הוי במוסיף /כמוסיף/ תוספת בנין קבוע, ומדבריו לכאורה משמע שתוס' עראי על בנין קבוע מותר, וצ"ע.+