פורום פרוייקט השו"ת

כתוב במדרש (שמו"ר א, יא):
ומנקט להם שני עגולין, אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר (דברים לב, יג) ויניקהו דבש מסלע וגו'.
וכיום הדעה רווחת שדבש מסוכן לתינוקות, ואם כן זה להפך מדברי המדרש.

גם אם זה נכון היום שדבש לא מתאים לתינוקות אין זה סתירה לדברי המדרש כלל:
א' משום שיכול להיות שהטבעים השתנו וכמו בהרבה דברים אחרים המובאים בהלכה ובשאר מקומות.
ב' הדבש שאכלו במצרים היה ע''י נס ובוודאי דבר שבא ע''י נס לא יכול להזיק אבל דבש דבורים טבעי אפשר שהיה מזיק גם אז.

ג. בפשטות סתם דבש בתנ"ך הוא דבש תמרים ולא דבש דבורים בכלל...
ד. יותר מסתבר שהכוונה לדבש הזב מן התאנים, כן יש כזה דבר, וכידוע מאמר חז"ל על הפסוק הנ"ל בעצמו! "וינקהו דבש מסלע וגו', מעשה באחד שאמר לבנו בסיכני הבא לי קציעות מן החביות. הלך ומצא הדבש צף על פיה. אמר לו זו של דבש הוא. אמר לו השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות מתוכה", והיינו שכל כך היה שופע הדבש מהתאנים עד שהיה צף למעלה, (וכן מורה לשון המדרש הנ"ל שכתוב בו לשון 'עיגולין' שהוא לשון עיגולי תאנים שמצינו בש"ס שהיו עושים בחביות) וא"כ קושיא מעיקרא ליתא.

שחר כתב:ג. בפשטות סתם דבש בתנ"ך הוא דבש תמרים ולא דבש דבורים בכלל...

מנין לך זאת?

רחמים יעקובוב כתב:

שחר כתב:ג. בפשטות סתם דבש בתנ"ך הוא דבש תמרים ולא דבש דבורים בכלל...

מנין לך זאת?

מה זה לדעתך ארץ זית שמן ודבש?
עשיתי קצת בדיקה מלמעלה:
ידוע שמאמר חז"ל הנ"ל דקאי גם על זה שיהא שפע של דבש כמעשה הנ"ל בחבית, וא"כ אולי זה לאו דוקא תמרים אלא תאנים, ופסוק זה של ארץ חלב ודבש חוזר המון על עצמו. אבל ברשב"ם על המקום (האזינו ל"ב י"ג) אומר שגם דבש של פסוק זה הוא דבש תמרים ולא תאנים, ומפורש יורד הקושיא של הנ"ל וכאמור, ובאלשיך שם כתב גם תאנים וגם תמרים. - ואולם בחזקוני וכמה ראשונים שם שכתבו ב' פרושים, ולפי' השני הוא דבש דבורים... אבל לדעתי אין ראיה מדבריהם, כי יש לומר שלדבריהם מתייחס הכתוב רק על השפע של יניקת דבש בארץ ישראל שזה פשוטו של מקרא ולא למדרשו של יניקת התנוקות במצרים, שלגבי זה יתכן לנקוט כהפירוש של תמרים או תאנים אם נאמר שהמציאות שמזיק לקטנים, אבל לדבריך באמת מיושב גם לפי מדרשו.
והנה בתוספתא שבת פ"ט למדו מקור לדבש שהוא 'משקה' מפסוק זה של ויניקהו וגו', ולכאורה הכוונה לדבש דבורים שהוא מז' משקים, וא"כ נמצא שלמדו שהפסוק קאי בפשוטו על דבש דבורים.
ועי' מש"כ הרש"ר הירש (בשלח טז לא) "בדרך כלל "דבש" אינו מורה על דבש דבורים, אלא על מיץ פירות, והוא מציין גם דבש דבורים רק משום שגם דבש זה אינו אלא מה שהדבורים מוצצות מתוך הפרחים".
כמו"כ דבש האסור בהקרבה כנאמר וכל דבש לא תקטירו, ופרש"י "וכל דבש, כל מתיקת פרי קרויה דבש", וכן ברשב"ם שם כתב "וכל דבש, פירות האילן. תמרים קרויין דבש", ועיי"ש באבן עזרא "שאור הוא המחמיץ, גם כן הדבש, ורבים אמרו שפירושו דבש תמרים, וכן כל ארץ זבת חלב ודבש, ויש להם כדמות ראיה בספר עזרא".
ויש גם בפרשת השבוע שאמרו המרגלים "וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה", אלא שכאן כמדומה הכוונה לתאנים, כי חשבתי לומר לאור הנ"ל שהסמיכות של דבש ל'וזה פריה' כי הרי הביאו גם תאנים ולכן הראו התאנים ואמרו שיש הרבה דבש והנה התאנים שמזה נוטף דבש, ואולי באמת הביאו תמרים והראו התמרים ביחס לאומרם דבש? ולא עיינתי כעת.

והנה אם נאמר שהכתוב "וטעמו כצפיחית בדבש" היינו דבש דבורים, א"כ יש להקשות כהנ"ל מדברי הרשב"ם על המקום שם, וז"ל, "רשב"ם שמות פרשת בשלח פרק טז פסוק לא),
וטעמו כצפיחית בדבש - ולהלן הוא אומר והיה טעמו כטעם לשד השמן. פירשו רבותינו כדבש לתינוקות, שמן לזקנים".
ואולי גם כאן נדחוק שהכוונה רק בדומה לדבש שנותנים לתינוקות והיינו דבש אחר ולא של דבורים.
בנ"ך כמדומה שבאמת הרבה פעמים שהוזכר דבש הכוונה גם לדבש דבורים.

טעות בסיסית.

דבש אינו מזיק לתינוקות.

יש מעט מאוד תינוקות (משהו כמו פחות מאחד למליון) שהדבש אינו מתפרק אצלם ועלול לגרום נזק משמעותי לכבד. לפיכך ממליצים להמנע מדבש לתינוקות, אך הנזק הוא כאמור נדיר ביותר.